רש"ש על נזיר ס״ב

1 גמרא והתניא גבי נדרים איש מה ת"ל איש איש כו'. בהגהת הב"ח מחק איש הב'. ובאמת בכל הסוגיא מרבה כותים מחד איש בערכין וכן בנזירות להמקשה לעיל ובדברי רבא. ובספרים שלנו שכתוב בדבריו בערכין ת"ל איש איש ודאי ט"ס כמש"כ שם וכן בערכין ה ב בתד"ה יכול שכתוב דתרתי איש כתיבי ט"ס. וכצ"ל ואע"ג דאיש במעריך כתיב אא"ע כו' וכ"ה בהעתקת דבריהם בתוי"ט שם. ומש"כ שם עוד וא"ת והא ממעטינן מאיש דהכא כותים כו' ג"כ ט"ס וצ"ל מבנ"י דהכא עי' בסוגיא דתמורה שם. והצ"ק ל"ד. אך ק"ל דמאי מקשו מתמורה. דשם ל"ק אלא כיון דכתיב בריש הענין בנ"י קאי אתמורה ג"כ. אבל לא למעקרי' מערכין דכתיב גבייהו. אולם בכ"ד דמייתי הש"ס הך דרשה דלגבי נדרים איתא מה ת"ל איש איש. וכ"א בת"כ וע"ש בק"א. ואישתמיט להב"ח גם דברי התוס' במנחות יז ב ד"ה מאי דמפרשי להדיא דמכפל איש איש דרשינן. וכן בסנהדרין נו מוכח להדיא דמכפילי דכתיב גבי ברכת השם מרבינן כותים דקאמר שם בסוף הסוגיא איש איש ל"ל דברה תורה כלשון בנ"א. ובסוטה כו ב ואלא למעוטי כותים וקאי על הא דקתני חוץ כו' וממי שאינו איש. אלמא דאינו נקרא איש. אמנם שם מסיק על הא דאר"ה כותי מקנין ע"י פשיטא אף דכתיב בפרשה ושכב איש אותה. ואולי משום דכתיבי עוד שני פעמים בפרשה מלת איש בפסוקי יט כ וצ"ע בכלל זה:

2 שם לכדתניא היתר נדרים פורחין באויר כו'. ובגליון צ"ל לכדתנן. וטעותא היא דדברי ר"א אשר עיקר המטרא בכאן עליהם לא הוזכרו שם במשנה:

3 רש"י ד"ה שנאמר כי יפליא שבסה"ע. ואחד בנדרים. הוגה בגליון דצ"ל בערכין. ולחנם הוגה דכן קרי ליה גם לעיל בד"ה מכדי הא איתקיש. והוא משום דשם כתיב נדר בערכך. וכ"ה הגי' בתוס' כאן:

4 במשנה רש"י ד"ה חומר. ומתחיל ומונה כבתחלה ואם כו' משלים את השאר. והעתיקו התוי"ט. משמע דימים שלא נהג נזירתו מחמת כפיית רבו אינן עולין לו. והנה אם רק ביין לבדו לא נהג נזירותו קשה לפי מה שפי' הרע"ב לעיל פ"ה מ"ג ה"ל לעלות. ואפי' לפסק הרמב"ם שהביא התוי"ט שם אינו אלא מחמת קנס והכא לא שייך למקנסי' ואם ל"נ נזירותו בטומאה ה"ל לסתור גם הקודמין דלא עדיף ממי שנטמא באונס. ואפי' נטמא במת מצוה דמצווה לטמא לו משמע לשון הרמב"ם בפי"ז הי"ג דסותר. והוא דמפרש הא דאר"א שם במשנה ואל יטמא נזיר שהוא מביא קרבן על טומאתו ר"ל על טומאה זו שיטמא עתה להמ"מ. אבל אין זו מוכרח דיל"פ על טומאה דעלמא. ובכריתות ט ל"א אלא מזיד שוגג ואונס אבל לא מצוה. ואולי י"ל דגם מצוה בכלל אונס שהוא אנוס מחמת המצוה. וכמ"ק מהא דיליף שם פתאום זה אונס מן ויאמר ה' פתאום כו' והתם אונס דמצוה לשמוע בקול ה'. אולם הרמב"ם עצמו בפ"ו ה"ג לא כתב אלא שטמאוהו עובדי כוכבים באונס. ואולי י"ל דהכא עדיף טפי דבשעה שרבו כופהו אין לו דין נזיר כלל דאמרה תורה לאסור איסר על נפשו למעוטי מי שאין נפשו קנויה לו משמע דממעטו מדין נזיר. ועי' בירושלמי וברמב"ם ובראב"ד בפ"ה מהנ"ז. והשתא דאתינן להכי. יל"פ דאפי' לא נהג נזירתו ביין לבד ג"כ א"ע לו כיון שאין לו אז דין נזיר כלל לענין זה:

5 רד"ה למה רבו כופו. שאם נדר בהנאה כו'. כצ"ל:

6 שם או שאמר ערך פלוני. גם הוא עצמו נערך כדאיתא בריש ערכין:

7 רד"ה א"ה אפי'. מה שנדר ממנו. כצ"ל:

8 רד"ה אלא אמר אביי. וערך אין לו שאין גופו קנוי לו. תמוה דהא איתא בריש ערכין דעבדים מעריכין ונערכין: